פסק-דין בתיק ת"א 14333-08

בפניי תביעה כספית.

1. התובעת היא חברה. בבעלותה בית מלון (להלן - המלון). התובעת והנתבעת התקשרו ביום 25.9.05 בהסכם (נספח א' לכתב התביעה) להקמת קירוי מתנפח לבריכת השחייה של המלון (להלן - הקירוי). בהסכם, המבוטא בטופס הצעת מחיר עליו חתמו שני הצדדים, נקבעו מידות הקירוי. נקבע מפרט טכני. נקבעו עניינים שונים באחריות המזמינה, היא התובעת. נקבעו גם תוספות, תנאי תשלום ומועד אספקה. בשלב מסויים, עודכנו עניינים שונים (4.12.05, נספח ב' לכתב התביעה). בהמשך לכך, הותקן הקירוי על ידי הנתבעת (25.12.05, נ/9). אין מחלוקת, כי ביום 8.2.06 התמוטט הקירוי וקרס (ראו פסקה 16 לתצהיר מר ישראל גלאובך (להלן - מר גלאובך) מטעם התובעת). בהמשך לכך, בוצעו פעולות תיקון על ידי נציגי הנתבעת. בתחילת חודש מרץ 2006, קרס הקירוי על פי הטענה פעם נוספת. לטענת התובעת, בשלב זה הודיעה הנתבעת כי אין בידה פיתרון להתמוטטות הקירוי (פיסקה 22 לתצהיר מר גלאובך). 

2. לטענת התובעת, מתיאור זה עולה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים. בהקשר זה טוענת התובעת, כי נקשרה בהסכם בהסתמך על הצהרותיה של הנתבעת כי היא חברה מקצועית, בעלת ניסיון ויכולת, המסוגלת להתקין את הקירוי כפי שנדרש על ידי התובעת. התובעת טוענת, כי נוכח הפרת ההסכם, ביטלה אותו. התובעת טוענת גם כי עבודות הקירוי בוצעו ברשלנות. בהקשר זה נטען גם לתחולתה של הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובעת את הכלל כי הדבר מדבר בעדו. על יסוד כל אלה, התובעת תובעת סעדים של פיצויים והשבה.

3. דין התביעה להתקבל בעיקרה, מן השיקולים שיפורטו עתה. מהלך הדיון יהיה כדלקמן. תחילה, אדון בשאלת האחריות. מסקנתי היא כי הנתבעת אחראית כלפי התובעת בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מקריסת הקירוי המתנפח שהקימה. אחרי כן, אדון בשאלת היקפם של הנזקים האמורים, ככל שאלה הוכחו. תחילה, לעניין האחריות.

אחריות

4. כעניין שבעובדה, מן החומר שבפניי עולה כי בקירוי נשוא התביעה הותקנו 2 מפוחים (ראו גם במפרט שבהצעת המחיר, נספח א' לכתב התביעה; עדות מר לינגורד, בעמוד 39). המפוחים האמורים דרושים על מנת ליצור ולשמור באזור המקורה את הלחץ הדרוש על מנת שהקירוי לא יתמוטט בשל רוחות. בלא הלחץ האמור, רוחות עלולות להביא לקריסת הקירוי. יוער, כי בהצעת המחיר האמור הוסף בכתב יד בפרק המפרט, לעניין המפוחים, "מפוח שלישי במידה ויידרש". עוד אוסיף, כי מדובר בקירוי של בריכה. שטחו, הנגזר מכך, הוא 24*35 מטרים. גובהו 8 מטרים.

5. אין מחלוקת כי הקירוי במקום קרס בשל רוחות עזות. בהסכם, הנתבעת קיבלה על עצמה להקים קירוי מתנפח לבריכה. קירוי זה נועד, על פי טיבו, לבודד את אזור הבריכה ממזג האוויר, ולאפשר שימוש בה בעונת החורף. כך עולה מהצעת המחיר של הנתבעת, המהווה את הבסיס להתקשרות בין הצדדים. בפתח הצעה זו הודגש והובלט, כי הקירוי יתוכנן כך ש"ניתן יהיה להקימו בתקופת החורף ולאחסנו בתקופת הקיץ. זמן לפירוק ואחסנה - יום אחד".

6. לא למותר לציין, כי המלון נמצא כ - 100 מטר מקו המים של הים התיכון. המלון והבריכה בנויים על מצוק בגובה של 10 מטר מעל פני חוף הים. בין בריכת המלון ובין המצוק אין מבנים אחרים. יוצא, כי הבריכה בנויה, באופן מעשי, על קו החוף הראשון.

7. מן הראיות עולה גם, כי במשא ומתן בין הצדדים עובר לכריתת ההסכם, הועמדה הנתבעת באופן מפורש על קיומן של רוחות עזות במקום (ראו תצהיר מר גלאובך, פיסקאות 3 - 4; עדותו, עמוד 15; ראו גם תשובותיו לשאלון, נ/1, שאלות 6 - 9; ראו גם עדות מר ליאור לינגורד (להלן - מר לינגורד), מטעם הנתבעת, בעמוד 32). עולה גם, כי נציג הנתבעת, מר לינגורד, הציג בפניי נציג התובעת מצג לפיו הקירוי יעמוד בתנאי מזג אוויר קשים וברוחות. הוצג גם מצג לפיו לנתבעת יש מומחיות וניסיון בהתקנת קירוי אשר עליו לעמוד בתנאים של רוחות עזות אף יותר מאלה שבאתר הרלוונטי (ראו פסקה 4 לתצהיר מר גלאובך; נ/1, תשובות לשאלות 6 - 9. מר לינגורד לא הכחיש את הדברים (בעמוד 41)). קיומם של תנאי אקלים קשים אף נזכר, על רקע זה, במפרט ההצעה ששלחה הנתבעת לתובעת (נספח א' לתצהיר מר גלאובך). 

8. לעניין הסיבות לקריסת הקירוי, הוצגה בפניי חוות דעת מומחה מטעם התובעת, מר צבי נעמן, מהנדס יועץ (להלן - מר נעמן). מר נעמן חיווה דעתו כי הקירוי קרס עקב כשל תכנוני והתעלמות מנתוני האזור בו הותקן. הוא הוסיף וקבע, כי הנתונים הטכניים של אוהל הקירוי ועמידותו בפניי רוחות לא תאמו מלכתחילה לתנאי הסביבה בה הותקן. בהקשר זה ציין, כי טענת הנתבעת כי אחריותה מכסה עמידות לרוחות עד לרמה של 8 בסולם בופור , אינה מתיישבת עם נתוני הסביבה אותה היה עליה לקחת בחשבון.

9. מר נעמן היפנה בהקשר זה לחוות דעתו של ד"ר נח וולפסון, מנכ"ל חברת מטאו טק (להלן - ד"ר וולפסון). מחוות הדעת האמורה עולה כי שכיחותן של רוחות בעוצמה של 9 ומעלה בסולם הבופור (74 קמ"ש ומעלה) באזור הנדון היא בממוצע 7 - 10 פעמים בשנה. נתונים אלה מתייחסים לתקופה של 10 שנים. על רקע זה, חיווה מר נעמן את דעתו כי מדובר בתופעה רגילה ושכיחה באזור, אשר על כל מתכנן של קירוי או מבנה להביא בחשבון. לא למותר לציין, כי המתכנן מטעם הנתבעת, ד"ר אינג' ידידיה בורוש (להלן - ד"ר בורוש), התייחס במסמך מיום 6.12.05 (נספח ח' לתצהיר מר לינגורד) לקיומן של רוחות מעל 80 קמ"ש במקום. גם לכך הפנה מר נעמן בחוות דעתו. מדובר ברוחות המצויות ברמה 9 בסולם הבופור (דרגה המתחילה במהירות רוח של 75 קמ"ש).

10. המומחה קבע עוד, כי קריסת הקירוי וקריעתו, זמן קצר לאחר התקנתו, היו צריכים להדליק נורה אדומה בפניי הנתבעת. הם חייבו לחזקת את אוהל הקירוי, להגדיל את הלחץ הפנימי שלו, או לפרקו כליל כמסקנה מכך שאינו מתאים לייעודו הספציפי במקום הנדון. מר נעמן ציין בהקשר זה כי מפוח שלישי לא סופק על ידי הנתבעת. הוא חיווה דעתו, כי "כתוצאה מכך לא היה הלחץ הפנימי שבתוך האוהל גבוה דיו כדי לעמוד ברוחות האופייניות לאזור הנדון".

11. מסקנותיו של המומחה, בסיכום, היו כי בקירוי נפל כשל שנבע מליקויים תכנוניים ואי התאמה של המוצר שסופק למקום בו הותקן. על הנתבעת היה לקחת בחשבון את הנתונים המטאורולוגיים הרלוונטיים למקום ולתת להם פתרון תכנוני הולם. הדבר לא נעשה. הנתבעת התעלמה מנתוני עוצמת הרוחות במקום. היא התעלמה מהוראות המתכנן מטעמו (אינג' בורוש) כיצד להתמודד עימן (הגדלת הלחץ הפנימי בקירוי, באמצעות שבשבת).

12. מר נעמן העיד בפניי. עדותו הייתה ברורה ומשכנעת. עיקרי חוות דעתו לא נסתרו בה. חוות הדעת קוהרנטית והגיונית. אין מחלוקת, כי נתוני היסוד עליה היא מבוססת נכונים: הדברים אמורים בחומר ממנו בנוי הקירוי (יריעות פי.וי.סי.); עיגונו בקרקע באמצעות עוגנים שהושתלו ברצפת הבטון שבמקום; שטח הקירוי וגובהו; ההספק של המפוחים שהותקנו במקום ומספרם;  קיומו של גיבוי באמצעות גנראטור למקרה של הפסקת חשמל; נתוניו הטופוגרפיים והפיסיים העיקריים של המלון. אני נותן לחוות דעתו של מר נעמן את מלוא המשקל.

13. מסקנה זו אינה משתנה נוכח טענת הנתבעת, לפיה ביסס מר נעמן את חוות דעתו, שלא כדין, על הערכות של ד"ר בורוש, בעוד שהלה כלל לא העיד בהליך זה. אני דוחה טענה זו. התמונה הכללית העולה מן החומר שבפניי היא, כי חוות דעתו המקצועית של מר נעמן אינה מבוססת בעיקרה על הכיתוב של ד"ר בורוש מזמן אמת. היא מבוססת על הערכה עצמאית של מר נעמן, המעוגנת בנתונים שאינם שנויים במחלוקת, ולפיה קריסת הקירוי בנסיבות המתוארות הינה כשל שנבע מליקויים תכנוניים ואי התאמה של המוצר שסופק למקום בו הוא הותקן, כמפורט לעיל.

14. אכן, מר נעמן היפנה בחוות דעתו לרישומים מזמן אמת של ד"ר בורוש (נ/4, נ/6). הדבר נועד לשתי מטרות עיקריות: האחת, להראות כי גם המתכנן מטעם הנתבעת סבר כדעתו, ואף הביע את הדברים בזמן אמת. השנייה, להראות כי הנתבעת התעלמה מהוראות המתכנן מטעמו כיצד להתמודד עם עוצמת רוחות כפי שיש במקום (ראו בפרק הסיכום של חוות הדעת). קביעותיו של מר נעמן מעוגנות היטב במסמכים שהוגשו, ואשר הוכנו בזמן אמת על ידי ד"ר בורוש . העובדה שד"ר בורוש לא העיד אינה גורעת ממשקלם או קבילותם של המסמכים. מדובר ברישומים שנעשו, בבירור, במהלך הדברים הרגיל. הם הוגשו כראייה על ידי הנתבעת. נוכח הוראת סעיף 37 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971, הם קבילים כראייה, ורלוונטיים להוכחת התרשלותה של הנתבעת בהקמת הקירוי. לשם הצגתם, בנסיבות אלה, לא היה צורך בזימונו של ד"ר בורוש להעיד. ממילא, אי זימונו להעיד אינו פועל לחובת התובעת.

15. אדרבא, אי זימונו של ד"ר בורוש להעיד פועל לחובת הנתבעת. מדובר במומחה לעניין, אשר ייעץ בזמן אמת לנתבעת. ניתן להניח כי אילו סברה הנתבעת שעדותו תתמוך בטענותיה, הייתה דואגת היא לזמנו . הדברים אמורים ביתר שאת, נוכח עדותו של מר לינגורד מטעם הנתבעת, כי שירותיו של ד"ר בורוש נשכרו בשל העובדה שמדובר במתקן שהוקם במקום בעייתי, קרוב לשפת הים, אשר הרוחות בו עלולות להיות חזקות (בעמוד 32; ראו גם בעמוד 40).

16. משקלה של חוות דעתו של מר נעמן לא נגרע גם בשל כך שבדק את הקירוי לאחר מעשה (ראו בהקשר זה בסעיף 2 לחוות דעתו). כאמור, חוות הדעת מבוססת על מכלול הנתונים הנוגע לעניין. הערכותיו המקצועיות של מר נעמן לא נסתרו בחקירתו. העובדה שלא ניתן היה לבדוק את הקירוי כשהוא מותקן, בשל פירוקו, אינה פוגמת בנסיבות אלה במשקל חוות הדעת והקביעות שבה.

17. לכל האמור אוסיף, כי תמיכה עקיפה במסקנותיו של מר נעמן עולה מטענות הנתבעת עצמה. לטענת הנתבעת, הוסבר לתובעת שהמבנה עתיד לעמוד במשבי רוח של 8 בסולם בופור ולא מעבר לכך. הנתבעת טוענת, בהקשר זה, כי הדבר צוין בתעודת האחריות שנמסרה לידי התובעת. תעודת האחריות האמורה לא הוגשה, בשום שלב. מכל מקום, טענת הנתבעת תומכת במישרין בטענת התובעת, כי הקירוי לא תאם את נתוני השטח, בו קיימים מעת לעת משבי רוח בעוצמה של כ - 9 בסולם בופור. בה בעת, משנטען כי עניין קריטי זה צוין במפורש במסמך שהוציאה הנתבעת, ומסמך זה לא הוגש, לא ניתן לקבל את הטענה כי הוסכם על עמידה של הקירוי במשבי רוח אשר אינם עולים על 8 בסולם בופור.